<h1>אהל מועד שער הרפואה דרך א'</h1>
<h2>דף כז.</h2>
מותר לרפאת הגוי בשכר אבל אין מתרפאין מהם אפי' כריבלא דכוסילתא ואם אמר הגוי סם פלוני יפה לו סם פלוני רע לו מותר [ע"ב] ודאי מת מתרפאין מהם ואין חוששין לחיי שעה וכבר דיברנו בדין זה בסוף דרך יו"ד שער איסור והיתר, מכה שאין מחללין עליה בשבת מתרפאין מהם, [כ"ח ע"א] ישראל חשוב וגוי רופא מומחה מתרפא ממנו אפי' חולי שיש בו סכנה מפני שירא הוא מן המלכות [כ"ז ע"ב] ונהגו להקיז דם מן הגוי משום דרובן מומחין הם ולא מרע ליה אומן לחזקיה, אין מתרפאין מן המינין אפי' לחיי שעה, כל שבא להתרפאות בדברי מינות אבל בסממנין הרי המינין כשאר גוים איזהו מין שמורידין אותו וס"ת שנמצא בידו ישרף זה העע"ז, גוי אומן שאמ' ליקח מן אילן פלוני אע"פ שאינו מוצא אלא מע"ז מותר ויש אוסר. ירוש' [שבת פי"ד ה"ד] עד כדון כשאמר תביא עלין של ע"ז מותר.
<h2>דף כח.</h2>
וזה הפסק לרשב"א מתרפאין מן הגוי כל זמן שאין בחולי [סכנת נפש] [אבל לא] במקום שיש בו סכנת נפש אפי' בקלקול רפואותיו והלכך מכה של חלל ושע"ג היד ושע"ג הרגל אין מתרפאין מהם וכן אין שותין ואין אוכלין מידיהם כוס עיקרין ומרקחות שמשימים בו סם המות ודוקא ספק חי ספק מת אבל ודאי מת מתרפאין מהם דלחיי שעה לא חיישי' ומרופא מומחה מותר להתרפאת אפי' חולי שיש בו סכנה דלא מרע לנפשיה וישראל חשוב פי' שהוא קרוב למלכות מותר ואע"פ שאין הגוי רופא אומן משום דמסתפי מיניה, אבל בגוי אדוק שבא לרפאת בלחש אסור דסתם המינין שמזכירין ע"ז אבל בסם אם הוא ספק חי ספק מת או ודאי מת מותר ולדעת הר' מורי נראה ודאי מת אסור והיינו ברייתא דאין מתרפאין מן המינין וסתם לחש של גוי שאינו אדוק בע"ז נראה שמותר שאין סכנה בלחש ואין חוששין מן הסתם שילחוש בשם ע"ז וגוי שונא לישראל אסור לאותו ישראל להתרפאת ממנו וכדר' אבהו דרמו ליה סמא לשקיה.
